האתר הרישמי של פליטי מיזי והמקקים

בשנת 1998 התחיל ניר הופרט בלימודי גיטרה ביחד עם חברו משכבר הימים, אסף עמית. תוך זמן קצר החליט הופרט שהגיע הזמן להגשים את חלומו: הקמת להקת רוק מחתרתית שתורכב ממספר נגנים בני גילו (הופרט היה אז בכיתה י׳...). ניר פנה אז לתומר מזראי (מיזי) שניגן באותה תקופה על הבס והציע לו להקים את הלהקה. מזראי שכבר היה שותף למספר להקות בעבר קפץ על ההצעה. בתפקיד המתופף הביא הופרט את ניסים אביחיל חברו ואליהם צירף את עופר עדני בשירה ואת אורן ברנדייס (שלימים כונה ”המלך“ והוא ככל הנראה המוסיקאי המוכשר ביותר מבין החבורה) בגיטרה. לעמית, ייעד הופרט את תפקיד כותב הטקסטים של הלהקה. הופרט, שבאותה תקופה עוד לא היה בטוח בעצמו כגיטריסט, לקח על עצמו את התפקיד האירגוני והכתיר את עצמו לאמרגן הלהקה.
וכך יצאה לדרך החזרה הראשונה של הלהקה. כבר אז הבין הופרט שהפורמט לא יצליח (עקב משיכתו העזה של עדני למוזיקה מזרחית לעומת סלידתם העמוקה של שאר חברי הלהקה מסגנון זה) ושצריך לנפות ולצמצם את מספר החברים. וכך, עדני לא הגיע יותר לחזרות והלהקה נותרה ללא סולן טבעי. גם הופרט האמרגן הפסיק להגיע אך ללא ספק היה פעיל מאחורי הקלעים ועודד את חברי הלהקה להיפגש ולנגן. לחזרות הלהקה אגב הגיעו לעתים אמנים אורחים כמו תומר זומר ונועם הרשברג (נועם הקטן), שניהם גיטריסטים.

שם הלהקה היה דבר רגיש ודינמי. בהתחלה קראו ללהקה ”הבית בלי ה-7“ ולאחר מכן ”מיזי והסיוטים“, ”מיזי והמקקים“ ועוד. חברי הלהקה עבדו באותה עת על התיאום בינהם דבר שכנראה לא עלה יפה אלא שאז החליטו לעבור לדבר שבו היו טובים יותר: ”התחראות“. כאשר מיזי (שהיה הרוח החיה בלהקה) היה צועק ”להתחרא!“ שלושת הנגנים היו מתחרים בינהם מי עושה את הרעש הרב ביותר. תוצאות ממשיות לא יצאו מאותן ”התחראויות“ ולכן עלה רעיון חדש: מזראי ייקח את תפקיד הזמר. מזראי דווקא הראה יכולת לא רעה בתפקיד זה והלהקה ביצעה שירים לא מקוריים של להקות מהעולם. הלהקה באותה תקופה הושפעה מרוק קל וקודר, וידוע יותר מכל הביצוע שלהם ל “easy” של פיית׳ נו מור. אך דווקא שהיה נראה שהלהקה עלתה על דרך המלך חל המפנה. מסיבה לא מובנת הפסיק מזראי להגיע לחזרות והותיר את ברנדייס ואביחיל יתומים מסולן. אך מי שחשב שהשניים יתייאשו ויעזבו את העסק טעה טעות מרה. השניים החלו לעבוד בצורה רצינית על הנגינה שלהם ושניהם הראו שיפור אדיר בתוך זמן קצר. ברנדייס הצטרף באותה עת ללהקת ”טעות גנטית“ (החברים של ערן הכהן) אך במקביל המשיך את העבודה עם אביחייל, עבודה שבעתיד הניבה להם תוצאות.

שנה עברה והתוצאות החלו להיראות. השיר המקורי הראשון שלהם היה ”לזיין אותה“ והוא הולחן על ידי ברנדייס ונכתב ע״י ברנדייס ואביחייל. השיר כלל 7 בתים וסיפר על צעיר שהולך לחוף הים. כבר אז ידעו השניים שיש להם ביד להיט. בנקודה זו חוזר לתמונה ניר הופרט שבאותה תקופה היה כבר בעל ידע מוסיקלי רב. הופרט שמע את השיר התלהב והחליט שהוא רוצה לשיר אותו. ברנדייס ואביחייל לא היו מרוצים מהשירה של הופרט אבל החליטו להקליט בכל זאת גירסה קצרה לשיר שבה ברנדייס ינגן על גיטרה חשמלית והופרט ישיר. ברנדייס ואביחייל צחקו מהגירסה החדשה וראו בה ”בדיחה“ ו”השתטות לא רצינית“ של הופרט. אך דווקא הגירסה הזו, שיוצרי השיר זילזלו בה, דווקא היא הפכה לגירסה האהובה ביותר ,ע״י הקהל, של לזיין אותה. היה נראה כאילו הקהל רואה בגירסה של הופרט להיט אמיתי. הופרט שראה איך השיר מתקדם הביא לחברו אסף עמית שיר נוסף שהלחין ברנדייס. ”נראה אם תוכל לכתוב לו מילים“ אמר הופרט לעמית. תוך יומיים היה הטקסט מוכן והוא דיבר על אדם ששר לחברתו אך לא תמיד מובנות כוונותיו. לשיר קראו תפוזים מלמעלה. עמית, גם הוסיף לשיר של ברנדייס קטע מוזיקלי נוסף ששימש בתור הפזמון. לאחר כתיבת השיר לא דמיין עמית שיקחו רק עוד מספר שעות (!) עד שהשיר יוקלט ויהפוך ללהיט היסטרי שיהיה מזוהה הכי הרבה עם הלהקה שלימים תקרא ”הצפרדעים“.

עמית יצא באותה עת ביחד עם חברו הטוב ליאב בן אור חבר נוסף, שירן פטל. שם אצל פטל בבית היתה גיטרה קלאסית ישנה וזייפנית, אך בעיקר ביו שם שלושת החברים: ברנדייס, אביחייל והופרט. הם השמיעו לעמית ולבן אור את ההקלטה שעשו ל”לזיין אותה“ ובנוסף עוד שני שירים שהקליטו באותו ערב והם טקסטים מקוריים של הופרט, ברנדייס, אביחייל ופטל שהוקלטו על גבי לחנים מוכרים של בוב דילן ומטאליקה .לשירים קראו ”אתה תהיה גבר“ ו”ללא הערכת מרחק“. עמית התלהב והחליט להקליט את השיר הטרי מיד במקום. ברנדייס ניגן על הגיטרה הקלאסית, עמית שר ופטל נתן קולות מאחורה. בנוסף הקליטה החבורה באותה פגישה גירסה לשיר גלגל מסתובב וגם בלוז עם דיבורים של פטל, בן אור ועמית. כל השירים שהוקלטו באותו ערב, כולל לזיין אותה, יצאו על קלטת שנקראה ”ילדה כתומה“ והיא הופצה לקהל הרחב. את ההפקה המוזיקלית לקלטת (המידית כמובן), סיפק ליאב בן אור.

מאז אותו יום הידקו ברנדייס ועמית את יחסיהם המוזיקליים כאשר חלוקת העבודה היתה ברורה: ברנדייס מלחין, עמית כותב מילים. אפילו היה להם שם להרכב החדש שנוצר: ”הצפרדעים“. כך נוצרו להם בנוסף ל”תפוזים מלמעלה“ השירים ”סלוניקי“ (ששונה לאחר מכן עקב סלידתו של ברנדייס מהמילים הקשות שעמית כתב לשיר), ”הממלכה בהיסטריה“, ”האיש“ (שברנדייס גם נתן את הרעיון לשיר וגם היה שותף בכתיבתו) ו”קוראסון“ (ששונה ונגנז אך יפתיע את השניים בעתיד כשיר כייפי וחביב עם מילים אחרות).

העבודה היתה קשה יותר ממה שחשבו השניים בהתחלה. ברנדייס הביע סלידה לעיתים מטקסטים של עמית (סלוניקי וקוראסון המקוריים) ואילו עמית פסל לפעמים הצעה ללחנים של ברנדייס. כך שעמית מצא עצמו מתחיל להלחין לבד מילים שלו והמשיך להתאמן עם ברנדייס על השירים המוסכמים. כך יצר עמית את ”אנטוניו“ (השנוא) וגם את ”שיר הערפדים“ שאותו הלחין ללא כלי נגינה (!) וביקש לאחר מכן מברנדייס לעזור לו למצוא את האקורדים... בנוסף פנה עמית לניר הופרט בבקשה שיכתוב לו טקסט וזה תוך מספר דקות פיקסס לו את ”חתולים“ שיר מחאה נוקב וקשה. השניים גם נפגשו וכתבו והלחינו יחד את ”משהו פחוס“ שיר שמתאר נסיעה הזויה באוטובוס, שנחשב דווקא ע״י ברנדייס, שלא היה שותף לשיר, כ”יצירת המופת הגדולה ביותר של הצפרדעים“. אך השירים עוד לא הוקלטו בצורה רצינית אלא פה ושם בצורה חובבנית מאוד, עם הפרעות, שגיאות וכד׳. לאט לאט למדו החברים להעלות את איכות ההקלטה ולמספר שירים היו כבר ביצועים יפים ומוקלטים כאשר בד״כ ברנדייס מנגן בגיטרה חשמלית ועמית שר. עמית והופרט (שלא היה שייך לצפרדעים אך שוב פעל מאחורי הקלעים ועודד אותם להמשיך בפועלם) החלו לנגן ולשיר את השירים באירועים פרטיים והיו עושים זאת בד״כ באמצעות גיטרות קלאסיות ישנות ומצ׳וקמקות. גם ברנדייס היה מנגן לעתים אך הראה את חוסר שביעות רצונו מה”חפיפניקיות“ של הופרט ועמית. בכל מקום שבו היתה גיטרה היו מנגנים את שירי ”הצפרדעים“. תחילה ביוזמתם של הופרט ועמית ולאחר מכן לבקשת הקהל. היה זה רק דבר טבעי ש”הצפרדעים“ יחלו להופיע. ואכן תוכננה הופעה אקוסטית במועדון התפוח (ששימש מאז כמועדון הבית של ”הצפרדעים“ וגם של להקות אחרות). ההופעה היתה אירוע בלתי נשכח שבו חשפו ברנדייס ועמית לראשונה בצורה רשמית את שיריהם. את ”תפוזים מלמעלה“ ו”לזיין אותה“ כולם כבר הכירו אך שירים כמו ”ההמלכה בהיסטריה“, ”אנטוניו“, ”שיר הערפדים“, ”משהו פחוס“ ואפילו ”האיש“ הושמעו שם לראשונה. בהופעה ניגנו השניים גם שתי גירסאות כיסוי, אחת ל”נפלת חזק“ של ”איפה הילד“ והשניה ל”נעליים“ של פורטיסחרוף. בהופעה התארח ניר הופרט שביצע כמובן את ”לזיין אותה“ שהיה כבר להיט ענק באותה תקופה וגם את ”ללא הערכת מרחק“.
אך ההופעה שהיתה עליית מדרגה בשביל ”הצפרדעים“ נחשבה בעיני עמית וברנדייס כהשפלה מצד הקהל (שלא התלהב מרוב השירים) וכמאכזבת בצורה נוראית. ועובדה, מאז אותה הופעה לא התקיימה ולא הופעה רשמית אחת של ”הצפרדעים“ עד להתפרקותם המצערת.
אך ”הצפרדעים“ ידעו להתאושש יפה ועשו זאת באמצעות רכש חדש להרכב בדמותו של ניסים אביחיל המתופף. השלושה היו מתאמנים על ביצועים רוקיסטים וקשוחים (לעתים רבות היו מתאמנים על השירים ברנדייס ואביחייל לבדם ללא שירתו של עמית אך בחיזוקו של הגיטריסט אסף ”ביג שולדרס“ הראל) וכך יצאו לאור ביצועים כוחניים ואגרסיביים ל”סלוניקי“, ”תפוזים מלמעלה“ ובעיקר ל”שיר הערפדים“. לאחר הקלטת שלושת השירים עם אביחיל החליטו הצפרדעים להוציא אוסף שישקף את עבודת הלהקה עד כה. האוסף כלל ביחד עם שלושת השירים שהוקלטו עם אביחיל גם שירים שהוקלטו כאשר ברנדייס מנגן בפסנתר ועמית שר כמו ”האיש“ (ביצוע מרגש) וגם ”הממלכה בהיסטריה“ שהיה אמור להיות שיר רוק אמיתי אך מצא עצמו באוסף מבוצע כשיר ילדים חביב. האוסף, בניגוד להופעה, זכה דווקא להצלחה לא רעה והקהל פירגן והעריך את שירי ”הצפרדעים“. אחד מהסיפורים הפיקנטיים של אותו אוסף הוא שניסים אביחייל המתופף של ההרכב, היה מחלק משלוחי פיצה במסגרת עבודתו, הוא היה שומע את האוסף ברכבו בפול ווליום ומזמין הפיצה היה יכול לדעת שהמשלוח הגיע לפי המוזיקה הרועשת של ”הצפרדעים“ שהלכה והתקרבה לאוזנו.

לאחר הוצאת האוסף לא התבטלו ”הצפרדעים“ וניסו לעבוד, לשפר את הקיים וליצור דברים חדשים. שיפורים אכן הגיעו אך ביצירת דברים חדשים היו תקלות. יותר ויותר פעמיים פסל עמית לחנים של ברנדייס וטען ש”הם מאוד יפים ואפילו טובים מאוד“ אך ”אינם מתאימים ללהקת רוק“. עמית הוסיף עוד לחנים משלו ובאופק כבר נראה אוסף חדש. אך בשיא עבודתו לא שם לב עמית לפער ההולך וגדל בינו לבין ברנדייס והוא חשב שאילו ”בעיות קטנות שניתן לסדרם בקלות“. עמית שכל מה שהוא רצה היה שירי רוק פשוטים ומקפיצים התעלם מכך שדרכיהן המוזיקליות שלו ושל ברנדייס נפרדו מזמן. ברנדיס הלחין באותה תקופה שירי ג׳אז שהיו ”מסובכים“ מידי לעמית. עמית גם קיבל בהפתעה גמורה את הודעתו של ברנדייס ש”עבודת הצפרדעים נפסקת“ דבר שכמובן הביא להתפרקות ”הצפרדעים“. לאחר הודעת הפירוק תוכננה הופעת פרידה מהקהל(שבוטלה) והקלטות פרידה מניסים המתופף, שהתגייס לצבא הגנה לישראל. ההקלטה האחרונה של ”הצפרדעים“ נחשבה גם לאיכותית ביותר ובה הוכחו לטענתם יכולות אדירות של נגינה, תיאום ועוצמה(אביחייל תופף, ברנדייס ניגן על גיטרה חשמלית ופדאל ועמית שר). אין ספק שההוכחה לכך היא הביצוע ל”הממלכה בהיסטריה“, ביצוע שהפך את השיר לאותו שיר קשוח ומשובח וביחד עם הפדאל של ”נועם הקטן“ הפך פה אחד לאחד מהביצועים הטובים ביותר של הצפרדעים לשיר כלשהו. לאחר הקלטה זו נפרדו ”הצפרדעים“ באופן סופי.

קצת לפני הפירוק הסופי ביקש הקלידן אמיר ילון מעמית שילחין לו שיר שאותו כתב ”מאוד מציק“, קרא לו. עמית הסכים ברצון והלך לברנדייס כדי שישפץ ויחליק פינות. התוצאה היתה משובחת: שיר בעל מילים רומזות וכתובות כהלכה כאשר הלחן מתאים לו כמו כפפה ליד. עמית וברנדייס ביצעו הקלטה לשיר הזה כבר באותו יום כאשר עמית ניגן בחשמלית ושר וברנדייס ניגן על הבס. מספר ימים מאוחר יותר נפגשו עמית, הופרט וילון במועדון התפוח והקליטו שם את ”מאוד מציק“ וגם ביצוע חדש ל”משהו פחוס“. באותה פגישה ילון (”מאסטרסייזר“) ניגן על הסינתיסייזר והפעיל גם בס ותופים, הופרט ניגן על גיטרה קלאסית ועמית ניגן על חשמלית ושר. ההרכב הספציפי הזה זכה לביקורת מצויינת מברנדייס שהודיע מיד על תמיכה בהרכב וטען שזהו הרכב עם פוטנציאל ענק. השלושה (בנוכחות ברנדייס הפעם) נפגשו בשנית לפגישה פחות מוצלחת אך גם הפעם הצליחו להוציא ביצוע ל”מאוד מציק“ אך הפעם ילון שר בעוד שהופרט נשאר על הקלאסית ועמית הסתפק בחשמלית.

חברי הלהקה בכל גלגולייה התפזרו עתה לכל עבר. לכל אחד יש את הזכרון המיוחד שלו ואת השיר המועדף עליו. ברנדייס לא ישכח את הביצוע הקשוח ל”שיר הערפדים“ של הצפרדעים, הופרט תמיד יעריך את הסולו הבן זונה שברנדייס הביא ב”הכניסיני תחת כנפך“, עמית לא ישכח איך ששר לראשונה ולפתע שירן פטל נכנס בגאוניות ואמר ”שלו“ ואביחיל ימשיך לשמוע באוטו את האוסף של הצפרדעים. ומיזי? פעם אחרונה שמישהו ראה אותו היה עם הרבה מאוד שיער וריח של סיגריות, אבל נראה שלא משנה מה, איכשהו אותו, כולם יזכרו.